השבוע עלתה בשיעורי היוגה ובמפגשים הטיפוליים סוגיה שחזרה על עצמה במופעים שונים: אנשים דווחו על עייפות גדולה, כבדות ותשישות חלקם, מתרגלים וותיקים נסו לייצר פעולות שעזרו להם להרגיש טוב יותר במצבים דומים וגילו שהדברים שעזרו להם בעבר לא בהכרח עזרו בפעם הזאת, ואצל חלקם הפעולה אפילו הביאה להחרפת התשישות.
ב.
הדבר המעניין שעליו רציתי לדבר הפעם הוא העניין הזה שלפעמים מצבים שונים ואפילו הפוכים, כשהם מגיעים לקצה, מובילים בסופו של דבר לתחושה דומה, כך שהקצוות של הסקלה הפיזית, הרגשית והמנטלית שלנו הרבה פעמים נראים דומה למרות שהם שונים מאוד, ומה שדומה בהם הוא המרחק שלהם מהאמצע.
ג.
רבים מאיתנו חווים עכשיו שחיקה מהעומס המתמשך בעקבות האירועים שעוברים עלינו. והשחיקה הזאת באה לידי ביטוי בתשישות, רק שלפעמים התשישות נובעת מדחיסות, עומס ועכירות יתר, או בשפת היוגה מצב טמאסי, ולפעמים היא נובעת מעוררות ותנודתיות יתר (מצב רג'אסי) שבסופו של דבר מתישה את המערכות. לפעמים שתי האיכויות האלה מתקיימות יחד, כשיש כובד ועייפות בגוף (טמאס) ביחד עם רעש בתודעה ומחשבות טורדניות (רג'אס) - התוצאה הסופית היא תשישות, המקור שלה שונה.
ד.
מי שמכיר אותי יודע שאני חסידה גדולה של תנועה. החיים הם תנועה, ותנועה היא דבר מחייה, ולכן על פי רוב כמעט בכל מצב שדורש טיפול או ריפוי, תהיה מעורבת מידה של תנועה ותנועתיות שמאפשרת לדברים לנוע ולהשתנות באופן טבעי
כשתחושת התשישות נובעת מכבדות ומחסור בתנועה מספקת, היכולת לייצר תנועה מותאמת, תביא אתה לשיפור בהרגשה, אבל במקרים שבהם התשישות נובעת מעודף תנועה ועוררות יתר, לפעמים עוד תנועה תעצים את תחושת התשישות, והדבר שיביא להקלה הוא דווקא האטה, הפחתה של תנועה, הרפיה, יכולת לשהות עם מה שיש ולתת למערכות לנוח.
ה.
כאן בעצם מצוי העניין המרכזי שיכול לעזור לנו - הזיהוי של מצבנו.
היכולת שלנו לזהות איפה אנחנו ממוקמים על הציר של מערכת העצבים שלנו, בין קצה אחד של עודף עוררות לקצה השני של כיבוי/ ניתוק, חוסר עוררות. אנחנו רוצים לזהות איפה אנחנו ממוקדמים על הסקלה הזאת ביחס לאמצע שלנו.
ו.
האמצע הוא בדרך כלל המקום שבו אנחנו מרגישים מאוזנים ומווסתים עם יכולת להגיב באופן מותאם למציאות הפנימית והחיצונית. אם נדע לזהות איפה אנחנו עכשיו ביחס לאמצע שלנו, נוכל לבחור פעולה מתאימה שתניע אותנו לכיוון המרכז ובדרך כלל בעקבותיה נרגיש יותר טוב, עם יותר כוחות ויכולת להתמודד.
ז.
אז איך יודעים? לפעמים יש לנו מושג על המצב שבו אנחנו נמצאים, לפעמים אנחנו יודעים שאנחנו לא זזים מספיק, מרגישים כבדים מדוכדכים, עם איזו תחושת ערפול וחוסר כיוון, ואנחנו יכולים לתאר לעצמנו שתנועה תתחיל להזיז דברים בתוכנו ועל פי רוב, די מהר תגרום לנו להרגיש טוב יותר, במקרים כאלו כל פעולה שמערבת תנועה פיזית תזרים את נוזלי הגוף ותעודד תפקוד טוב יותר ולכן גם הרגשה טובה יותר ולפעמים התנועה תהיה מנטלית או רגשית וגם היא תביא לתחושה משופרת.
ח.
או שאנחנו יודעים שאנחנו עובדים יותר מדי קשה, מתוחים מאוד, מוטרדים מאוד, עצבניים, לא ישנים טוב ויכולים לתאר לעצמנו שמה שנחוץ לנו הן פעולות שמובילות להאטה, הפחתה ורגיעה של המערכת.
ט.
אבל כאמור, בגלל שלפעמים התחושה מרגישה דומה, לא תמיד אנחנו יודעים. ואז צריך להתנסות. על פי רוב תנועה שמאפשרת פריקת עומסים ואז ויסות מחודש והרגעה של מערכת העצבים תאפשר חתירה אל מקום מאוזן יותר.
י.
אם בחרנו לעודד תנועה, נרצה לשים לב שאחרי זמן מה אנחנו באמת מרגישים חיוניים יותר, אם לא, נרצה לשנות משהו במינון או באיכות של התנועה או לשנות כיוון ולהרפות. ואם בחרנו להרפות ולנוח, נרצה לשים לב שאכן ההאטה מביאה אתה הקלה בכובד ובתשישות ואם זה לא קורה, נרצה שוב לבדוק אולי להיות נייחים לא מתאים לנו עכשיו, אולי צריך קודם לפרוק עומסים ורק אז לתת לגוף להרפות.
כ.
כך או כך הפעולה שנבחר לעשות צריכה להוביל אותנו אל איזשהו אמצע שבו נרגיש עירנות נינוחה או נינוחות עירנית, או למתרגלי היוגה בינינו - סטווה. אנחנו רוצים להעלות את מפלס הסטווה בתוכנו. המינונים יכולים להשתנות מפעם לפעם, אבל התנועה שלנו תרצה תמיד לחתור אל עבר האמצע.
שתהיה לנו שבת טובה עם מינונים מדויקים של תנועה ועצירה.
ואשמח ממש לקרוא מחשבות ותובנות שלכם
