ארבעת החודשים האחרונים טלטלו לעומק את כל מערכת האמונות שלנו, ביחס להיותנו בטוחים, ביחס לתחושת הבית ולמי שחשבנו שיגן עלינו, ביחס למערכת שאנחנו מזינים כל חיינו בידיעה שבשעת צרה תדע לתת לנו פיתרונות ומענה לצרכים, ביחס ליכולת לראות עתיד קרוב או רחוק.
כל האמונות האלה נפרצו ונשללו כשהמציאות הראתה לנו תמונה אחרת לגמרי.
אז השבוע היו לי הרבה שיחות עם תלמידים ומטופלים על הנושא של אמונה, על הקושי להאמין בעתיד טוב יותר, על איך אפשר לנוע בעולם בלי אמונה בסיסית ואיך אפשר לטפח אמונה בזמני משבר כשהכל מרגיש לוט בערפל וקודר.
על זה אני מהרהרת בחברתכם היום.
ב.
בבית שבו גדלתי לא דיברו אף פעם על אמונה.
שני ההורים שלי באו ממשפחות ציוניות, חלוציות שבנו בעשר אצבעות את הארץ הזאת. שניהם יוצאי קיבוצים, אחת ילידת הארץ ובת למקימי הקיבוץ והשני הגיע אליו כשהיה נער. מן הסתם היו להם אידיאלים ואמונות לגבי הדרכים הטובות לחיות, אבל אף פעם לא דיברו איתנו על אמונה במשהו גדול מאיתנו, על מקור של חיים או תבונה, על חוקיות אוניברסלית או אלוהים.
אני אפילו לא חושבת שהם הגדירו את עצמם כאתיאיסטים כי גם בשביל זה צריך ממש להאמין במשהו.
ג.
הפעם הראשונה שמצאתי את עצמי מתעסקת באופן מודע באמונה, היתה בעקבות תרגול היוגה.
דווקא מסורת תרגול שרחוקה כל כך (לכאורה) מהתרבות שלי, היא זו שהצליחה לעורר באדם "חילוני" עד זוב כמוני, תחושה עמוקה של אמון. במה? לא תמיד ידעתי.
ד.
אבל משהו במפגש העקבי עם עצמי על מזרון היוגה, על כל כאביי הגוף והנפש כפי שהם ברגע הזה, והאפשרות לדרך ללכת בה בלי שהיא מבטיחה לי בהכרת תוצאות, העמיק את חוויית ההתמסרות שלי למשהו שנמצא מעבר לקיום היומיומי, ואת האמונה כתופעה נפשית שהאימון חשף והעצים - הרגשתי שנוח לי הרבה יותר לראות את עצמי כאדם מאמין מאשר לקרוא לעצמי חלונית, גם אם לא קיבלתי על עצמי עול מצוות.
ה.
אחר כך למדתי שביוגה קוראים לתחושה הזאת בהקטי - התמסרות לכוח עליון, או אישוורה פרנידהנה - התמסרות לאדון הכל, ושהיא דבר שמתעורר ומתגבר עם התרגול וכרוך באמונה בחוקיות ובסדר היקומי, ובתחושת שייכות הרמונית למערך הקיומי הזה, גם אם המתרגלים אינם אנשים דתיים או אפילו לא מאמינים בקיומו של אל.
ו.
לפני המון שנים שמעתי את אברהם בורג אומר משפט שאני זוכרת עד היום: "אמונה היא חוויה שמתעוררת רק כשקיים ספק. כי אם אנחנו יודעים משהו בוודאות מוחלטת, אין לנו צורך להאמין בו. למשל, אנחנו יודעים בוודאות שאם נזרוק חפץ מגובה הוא יפול למטה, כי יש אנרגיה קינטית וכוח כבידה והם פועלים בלי כל קשר לאמונה שלנו."
אני זוכרת שזה עשה עלי רושם כביר לשמוע אדם מאמין, דתי אומר את זה, מדבר על הספק שקיים שם תמיד, שואל שאלות, מתלבט וחווה משברי אמון.
ז.
לעומתו אסתר היקס מגדירה אמונה כמחשבה שחשבנו מספיק פעמים עד שהיא הפכה לדבר שאנחנו משוכנעים בצדקתו, לאמונה שלנו. ומכיוון שמחשבות הן דבר נזיל ובמידה רבה נתון להשפעתנו, כך גם האמונות שלנו.
ח.
המילה הסנסקריטית שמיוחסת לאמונה היא שרדהא (Shraddha), והיא מופיעה רק פעם אחת ביוגה סוטרות של פטנג'לי (1.20), היא מורכבת משתי מילים בסנסקריט: shrad או shrat, שפירושה "אמת" או "נאמנות", ו-dha, שפירושה "לשים או למקם; לכוון את תשומת הלב כלפי." והיא מתייחסת ליכולת לכוון את התודעה אל האמת העמוקה של הקיום, אל הנשגב בניגוד לאמונות שונות שיש לנו כלפי המציאות ואין לה כל קשר לעמדות דתיות או עדתיות אלא לתחושת חיבור פנימית ועמוקה שמתעוררת בלב.
ט.
פעם, בשיחה ארוכה עם ידיד טוב, אמרתי לו שאני משתדלת לבחור את האמונות שלי, לא בהכרח על סמן הוודאות שלי באמיתות שלהן אלה על פי היכולת שלהן לתמוך בי בדרך אל המקום שבו אני רוצה להיות - זה נשמע לו מאוד מוזר שאפשר להאמין במשהו מבלי להיות משוכנעים שהוא בהכרח נכון. אבל בשבילי זה עובד טוב: אני מאמינה בגלגול נשמות בלי שיש לי הוכחה נחרצת שיש כזה דבר, כי זה נשמע לי הגיוני ותומך, עושה לי סדר בראש ומאפשר לי להתקדם ולהתמיד בדרך שלי, אני מאמינה בקיומו של טבע נצחי וקבוע בתוכי (פורושה) גם כשלרוב אני לא מצליחה לתפוס אותו בחושים, כי עצם האמונה בקיומו משחררת אותי מסבל בחיים בתוך גוף על פני האדמה.
גם אצלי כמו אצל אברהם בורג, האמונה והספק מתקיימים זו לצד זה.
י.
זה מביא אותי למחשבות על האמונה בימים האלה הקשים שעוברים עלינו ובמה שעוזר לי לשמור עליה חיה ופועמת ברבדים השונים של הקיום.
ברמה המעשית והארצית, אני מוצאת את עצמי ממש עומדת על המשמר ביחס למחשבות שעוברות בתודעה שלי, בוחנת בקפידה מה מועיל לי ומה רעיל לי, וכשאני תופסת את עצמי מתעסקת בנקודות מבט ותפיסות שאינן מועילות לי, אני משתדלת להחזיר את תשומת הלב אל נקודות המבט ותפיסות המציאות שתומכות בויסות ובאיזון הפנימי שלי.
כ.
ברמה הרוחנית, אני מכוונת את עצמי שוב ושוב אל עבר אותו מקור/ כוחות עליונים/ איכות עמוקה/ מודעות טהורה/ תודעה אוניברסלית שלמה ובלתי נגועה שקיימת בבסיס הקיום של הכל וכשתשומת הלב שלי נתונה לה היא משקיטה את התנודות ובו זמנית מפיחה רוח חיים בתוך הימים הסוערים הכאובים המבולבלים שלי ומרוממת אותי.
